אלול: קול השופר הפותח את השערים
פעם בשנה, בבוקר של ראש חודש אלול, נשמע קול חדש בבית הכנסת, תקיעת שופר קצרה, כמעט חטופה, לפני שהמתפללים מתפזרים לעיסוקיהם. אין זה קול השופר החגיגי של ראש השנה, ואין בו חובה מן התורה. ובכל זאת, במשך שלושים יום רצופים הוא חוזר ומתריע, כמו קול שמלווה אדם בדרכו וממאן להניח לו. מה טיבו של קול זה, ומדוע דווקא אלול?
המסורת קושרת את חודש אלול אל ארבעים הימים שבהם עלה משה רבנו להר סיני בפעם השלישית, לקבל את הלוחות השניים לאחר חטא העגל. לפי חשבון חז"ל עלה בראש חודש אלול וירד ביום הכיפורים, ובאותם ארבעים יום נתרצה הקדוש ברוך הוא לישראל וסלח להם. ימים אלו נחתמו במילים "סלחתי כדברך", ומכאן קבעום הדורות לימי רצון וקירבה, זמן שבו אדם קרוב יותר לבוראו.
הטור (מייסד ספרות ההלכה המסודרת לפי סימנים, ר' יעקב בעל הטורים) מביא את המנהג לתקוע בשופר בכל אלול, וטעמו בפיו: "כדי להזהיר ישראל שיעשו תשובה". התקיעה איננה מצווה כי אם התראה, כשופר של עיר שקורא לאנשיה להתעורר. הקול הפשוט, חסר המילים, חודר למקום שאין המילים מגיעות אליו, ומעורר את הלב לחשבון נפש עוד בטרם הגיעו הימים הנוראים.
הרמב"ם, במשנה תורה, מרחיב את משמעות קול השופר אף לגבי שופר של ראש השנה, ומעניק לו פשר מוסרי עמוק. אף שתקיעת ראש השנה גזירת הכתוב היא, אומר הרמב"ם שיש בה "רמז", והוא מנסח את הקריאה בלשון נוקבת: "עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם, וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה". קול השופר, לשיטתו, הוא קול המנער את האדם מן השגרה, מן ההרגל שמרדים את הנפש ומאבן את הרגישות המוסרית.
יש כאן שני קולות משלימים. הטור מדבר על שופר אלול כהתראה מקדימה, מעין פעמון אזעקה שמקדים את הסכנה. הרמב"ם מדבר על תוכן הקריאה עצמה, לא רק "התעורר" אלא "חפש במעשיך". וכשמצרפים את שניהם, מתקבלת תמונה של חודש שלם שכל-כולו הכנה: לא קפיצה פתאומית אל הדין, אלא דרך ארוכה ומדודה של שיבה.
גם עומק המילה "תשובה" ראוי לתשומת לב. אין היא רק חרטה על העבר, אלא שיבה, חזרה אל נקודה שממנה סר האדם. התורה מבטיחה שהשיבה הזו אפשרית תמיד: "ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקולו". פסוק זה, המדבר על שיבה "עד" ה', מציב את התשובה לא כמעשה של פחד גרידא אלא כתנועה של קירבה, האדם שב, והשער נותר פתוח.
מידע לימודי, לא פסק הלכה. יש קהילות התוקעות לאחר תפילת שחרית, ויש המוסיפות אף לאחר מנחה, ומנהגי העדות בזה שונים. הפרטים, כמה תקיעות, ומאיזה יום מפסיקים ערב ראש השנה, נמסרים במנהג ובפוסקים, וכל אדם ינהג כמנהג אבותיו ורבותיו.
וכך, כשקול השופר הראשון של אלול נבקע באוויר, הוא איננו רק פותח חודש בלוח השנה. הוא פותח חלון של הזדמנות, שלושים יום שבהם, לפי המסורת, קרוב הקדוש ברוך הוא, ופתוחה הדרך לשוב. הקול הקצר והחטוף אומר, בלא מילים, את מה שהמילים מתקשות לומר: עוד לא מאוחר.
מידע לימודי, לא פסק הלכה. לשאלה מעשית יש לפנות לרב מוסמך.