צֶדֶק צֶדֶק, למה פעמיים?

תארו לעצמכם שופט היושב בשער העיר, והשמש שוקעת מאחורי ההרים. לפניו שני בעלי דין, וכל אחד בטוח בצדקתו. התורה אינה מסתפקת בכך שיוציא פסק נכון, היא כופלת את המילה: "צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף". מדוע חוזרת התורה על עצמה? הכפילות הזאת הטרידה את חכמי ישראל לאורך הדורות, והיא לב פרשת שופטים.

הפרשה נפתחת במינוי הרשות השופטת: "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן־לְךָ בְּכָל־שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת־הָעָם מִשְׁפַּט־צֶדֶק" (דברים טז:יח). שופטים הם הדנים את הדין, ושוטרים הם המוציאים אותו אל הפועל. התורה מחייבת שיהיו "בכל שעריך", בכל עיר ועיר, לא רק במרכז אחד. הצדק אינו נחלת הבירה בלבד, אלא צריך להגיע אל שער כל יישוב.

וכעבור שני פסוקים באה הקריאה הגדולה: "צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת־הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ" (דברים טז:כ). שימו לב לתלות המרחיקה לכת: ירושת הארץ עצמה תלויה ברדיפת הצדק. אין ישיבה בארץ בלי משפט צדק. הקיום הלאומי איננו מובן מאליו, אלא מותנה במידה מוסרית שהעם נדרש לרדוף אחריה בלי הרף.

רש"י, גדול הפרשנים, נדרש לכפילות ומעמיד אותה על ההליך: "צדק צדק תרדף, הלך אחר בית דין יפה" (רש"י על דברים טז:כ). כלומר, אין די בכך שהדין יהיה נכון בסופו; יש לחפש מלכתחילה את הערכאה הראויה והמהוגנת. הרדיפה כאן היא חיפוש פעיל, לא המתנה פסיבית. אדם צריך להשקיע מאמץ כדי להגיע אל מקום שבו הצדק אכן שוכן.

הראב"ע, רבי אברהם אבן עזרא, מציע קריאה אחרת לכפל הלשון. בפירושו על הפסוק הוא כותב: "צדק צדק, פעמים; והטעם על כל אדם קטן וגדול, ובכל עת" (אבן עזרא על דברים טז:כ). לדעתו, הכפילות מלמדת שהצדק חייב לחול בכל מצב, כלפי החלש כלפי החזק, ובכל שעה ושעה. אין צדק "לזמנים מסוימים" או "לאנשים מסוימים"; הוא מוחלט ורצוף. שני הפירושים משלימים זה את זה: רש"י מדגיש את איכות הערכאה, והראב"ע את היקף התחולה.

יסוד קיום העולם עצמו נשען על שלושה עמודים, כפי שמלמדת המשנה במסכת אבות: "רבן שמעון בן גמליאל אומר: על שלשה דברים העולם עומד, על הדין ועל האמת ועל השלום, שנאמר אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם" (משנה אבות א:יח). המשנה מונה את הדין בין שלושת אדני הקיום. עולם בלי מערכת שיפוט אמינה אינו יכול לעמוד, הוא קורס אל תוך הכאוס של הכוח הגס. ולכן ראה בכך המדרש והמסורת עניין שהעולם תלוי בו.

מעניין שהפסוק אינו אומר "עשה צדק" אלא "תרדֹף" צדק. רדיפה היא רגש עז, מרדף מתמשך שאין בו נחת. הצדק אינו מצב שמגיעים אליו פעם אחת ומתיישבים בו, אלא יעד שרודפים אחריו כל החיים, מבלי להניח לעולם שהגענו. אולי זו משמעות הכפילות: פעם אחת לרדוף, ופעם שנייה, לרדוף שוב, גם כשנדמה שכבר השגנו. בכך הופכת פרשת שופטים ממצווה לשופטים בלבד לקריאה אל כל אדם: היה רודף צדק כל ימיך.